קבלי נ' רכס הוצאה לאור פרוייקטים חינוכיים בע"מ ואח'

החלטה

מהי מערכת הדינים שיש להחיל על יחסיהם של בעלים משותפים בזכויות יוצרים? זוהי השאלה המקדמית הטעונה הכרעה בתיק זה.

התובעת היא מחברת ספרי לימוד והוראה בלשון. הנתבעת 1 היא המוציאה לאור של כל ספרי התובעת, אשר על פי הנטען בכתב התביעה הפרה את זכויות היוצרים של התובעת בספריה. הנתבע 3 הוא מנכ"ל הנתבעת 1 הנתבע באופן אישי. הנתבעת 2 כתבה אף היא שני ספרי לימוד בתחום הוראת הלשון, בהוצאת הנתבעת 1, אשר על פי הטענה, מפירים את זכויות היוצרים של התובעת בספריה.

התובעת עותרת לתשלום פיצויים בסך של 2,640,000 ₪. עיקר סכום התביעה מקורו בדרישה לפיצויים סטאטוטוריים בגין הפרת זכויות היוצרים הנטענת, ובנוסף נתבעו פיצויים שהוערכו על דרך האומדן בגין עילות עשיית עושר ולא במשפט, גזל, רשלנות, הטעיית הצרכן והפרת חובה חקוקה.

בהגנתם, כפרו הנתבעים בטענות התובעת וטענו כי אין מדובר כלל בתביעה שעניינה הפרת זכויות יוצרים, אלא לכל היותר בתביעה חוזית שעניינה הפרת החוזה.

הסתבר, ועל כך אין חולק, כי התובעת והנתבעת 1 הן בעלים משותפים בזכויות היוצרים בספרי התובעת, וזאת מכוח הסכמים שונים המסדירים את יחסיהם.

לשיטת הנתבעים, בעלות משותפת בזכויות יוצרים שוללת מניה וביה את האפשרות להפרת זכויות יוצרים על ידי מי מן הבעלים במשותף.

מקום בו מוסדרים יחסיהם של הבעלים במשותף במסגרת הסכם, חלים דיני החוזים הכלליים ומכאן שנחסמת בפני התובעת האפשרות לתבוע פיצוי סטאטוטורי מכוח דיני זכויות היוצרים.

בנוסף, טענה הנתבעת 2, כי צד ג' שקיבל הסכמה מבעלים במשותף לעשות שימוש ביצירה, אינו יכול להימצא כמפר זכויות יוצרים, וזה המצב, לטענת נתבעת 2, ככל שהדברים אמורים בה.

ביום 31/10/10 ניתנה החלטה, לפיה על הצדדים להגיש רשימה מוסכמת של פלוגתאות, שלאורה אשקול האם ראוי לפצל את הדיון בתובענה כך שתחילה יוכרעו השאלות המשפטיות העקרוניות הנוגעות לנושא החבות, כעולה מכתבי טענותיהם.

מטעמים שונים לא הצליחו הצדדים לנסח רשימת פלוגתאות מוסכמת וחלף זאת הגישו, התובעת לחוד והנתבעים יחד, ניירות עמדה ביחס לשאלות השנויות במחלוקת.

ביום 01/04/11 פורסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. (חי') 1097/07 קסטנר נ' יפרח (טרם פורסם, 01/04/11) (להלן: "עניין קסטנר"), אשר לכאורה עסק בשאלות הדומות לאלה הרובצות לפתחו של בית המשפט בתיק זה והכריע בהן.

בעקבות האמור, פנו הנתבעים שוב בבקשה להורות על פיצול הדיון ולהכריע תחילה בשאלות המשפטיות העקרוניות הנוגעות לעצם החבות.

לדידם של הנתבעים, פס"ד קסטנר מכריע בשאלה המשפטית הדרושה גם לענייננו, בקבעו כי חוק זכויות יוצרים אינו מסדיר את מערכת היחסים בין בעלים משותפים בזכויות יוצרים ועל כן יש להחיל על יחסיהם את הוראות חוק המיטלטלין, תשל"א-1971 אשר קובע בסעיף 9 שבו כי השימוש במיטלטלין משותפים כפוף להסכם השיתוף שבין הצדדים. הנתבעים סבורים כי קביעה עקרונית זו חלה אף בענייננו ומשכך לא ניתן לחייב את הנתבעים בעילה של הפרת זכויות יוצרים.

בהתאם להחלטתי מיום 02/05/11, הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלה האם מה שנפסק בעניין קסטנר, ככל שהדברים אמורים בזכות היוצרים של התובעת, להבדיל מהזכות המוסרית, חל גם בענייננו, ומכאן החלטה זו.

בעניין קסטנר, נדונה השאלה למי שייכות זכויות יוצרים ביצירות שנוצרו במהלך עסקיה של שותפות לאחר פירוקה?

שם, נדון עניינן של שתי שותפות אשר הפיקו במהלך חיי השותפות מוצרי דפוס וגרפיקה שונים שנטען להיותם יצירות מוגנות.

לאחר פירוקה של השותפות המשיכו, כל אחת מן השותפות, לעשות שימוש ביצירות וכל אחת מהן הציגה חלק מהיצירות כיצירות של העסק שלה. כל אחת מן השותפות הגישה תביעה כנגד האחרת בגין הפרת זכויות יוצרים, עקב השימוש שעשתה האחרת ביצירות, ללא הסכמתה.

בפסק דינו קבע בית המשפט (סעיף 33 בפסק-הדין) כך:

"הדין הקודם אינו מסדיר את היחסים בין בעלים שותפים בזכויות יוצרים. כך גם לא החוק. במצב דברים זה יש לפנות להוראות חוק המיטלטלין, תשל"א-1971 (להלן: "חוק המיטלטלין"), שתחולתן היא גם על זכויות "ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים" (סעיף 13(א)) "כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון" (סעיף 13(ב)).